ענף הבניה הינו מורכב ביותר. באופן טבעי קיימות בו אי וודאויות רבות. משך ההתקשרות של חוזה בתחום הבניה הינו ארוך, ובדרך כלל נדרשים שינויים לחוזה תוך כדי מימושו. בתי המשפט מכירים במורכבות הענף, ומדגישים את ציפיותיהם מ"השחקנים הראשיים" כיצד לנהוג על מנת להתמודד עם מורכבות זו. אחד השחקנים הראשיים הינו מנהל הפרויקט.
על תפקידו ומעמדו של מנהל הפרויקט ניתן ללמוד הן מתוך החוק, הן מהספרות המקצועית (במקרה הנדון – ספרו של אייל זמיר מהפקולטה למשפטים על חוק חוזי קבלנות), והן מהפסיקה המשפטית.
שני בסיסים עיקריים נדרשים, הן ע"י החקיקה והן ע"י הפסיקה, להתמודדות עם הבעיות שבענף – תום לב ושיתוף פעולה. כאמור, למנהל הפרויקט תפקיד ראשי בבניית בסיסים אלה.
מנהל פרויקט נמצא במצב מאוד מיוחד. מצד אחד הוא שליחו של המזמין, ומצד שני הינו "מעין בורר" בין המזמין לקבלן. פתרון ניגוד העניינים הפוטנציאלי במצב מיוחד זה, הינו באחריות מנהל הפרויקט.
למנהל הפרויקט אחריות חוזית כלפי המזמין. מאידך, למנהל הפרויקט גם אחריות מקצועית. בתי משפט מצפים ממנהל הפרויקט שנאמנותו המקצועית תגבר. אחריותו לפעול באופן סביר, או במילים אחרות, כפי שנהוג בענף, הינה בעדיפות עליונה, גם אם המזמין יורה לו אחרת. נאמנותו לאתיקה המקצועית צריכה להדריך את מעשיו.
מנהל הפרויקט נדרש להחלטות רבות, שאינן מתבססות על החוזה, שלא צפו בו את כל האירועים האפשריים במהלך הקמת הפרוייקט. החלטותיו ינבעו משיקול דעתו המקצועית. החלטותיו צריכות להתבסס הן על החוזה בין המזמין והקבלן, הן על הידע המקצועי שלו, והן על המקובל בענף.
החלטת מנהל הפרויקט הינה סופית במהלך מימוש החוזה. מאידך, אין לה חסינות במהלך שיפוטי, שיבחן את דרך קבלת ההחלטה. החלטת מנהל פרויקט תתבטל אם בית המשפט יחליט שנהג בשרירות.
למנהל פרויקט אחריות גם כלפי הקבלן וצדדים שלישיים. הוא אינו חסין בהחלטות שעלולות לפגוע בקבלן. לקבלן האפשרות לתבוע את מנהל הפרויקט על נזקים שנגרמו לו בגין פעולותיו.
פעילות בתום לב, תוך נאמנות, הן למקצוע והן לאתיקה, תבטיח למנהל הפרויקט את מעמדו בבית המשפט, במידה ויאלץ להגיע לשם. היא תבטיח לו גם את מעמדו האישי הראוי ויתרמו למעמד המקצועי של הענף.
