שיטת ההתקשרות "תכנון-ביצוע", בה הקבלן נדרש גם לתכנן וגם לבצע את הפרוייקט, קיימת בענף כבר עשרות שנים. השימוש בשיטה בארץ היה בעבר בעיקר למבנים פשוטים (בתי ספר, מחסנים וכדומה). פרוייקטי תשתיות נחשבים לפרוייקטים מורכבים, והשימוש בשיטה עבורם, כמעט ולא בוצע בארץ. היתרון הגדול בשיטה זו עבור פרוייקטים מורכבים הינו באפשרות הקיימת (ככל שהמכרז מוכן נכון) לסיים את הפרוייקט במחיר סופי וקבוע (פאושלי). פרוייקט כביש 40, עוקף באר שבע, בין צומת גורל וצומת אהלים, בהיקף של 180 מיליון ₪, נוהל עבור מע"צ ע"י חב' אפשטיין. היות והוא היה פרוייקט התשתיות הראשון בשיטה זו, הצעתי למע"צ לבחון את השיטה, כפרוייקט פיילוט. הפרוייקט הסתיים בהצלחה, ללא חריגה כספית מהמחיר שבו נחתם החוזה עם הקבלן!
יתרונות
בפרויקטי תשתיות בהם קיימת גמישות תכנונית המאפשרת לקבלן לבחון פתרונות הנדסיים אחרים, קיים יתרון מהפוטנציאל לחסכון כספי בעלויות העבודות ההנדסיות. בפרויקט בהתקשרות על בסיס כתב כמויות, אין לקבלן תמריץ להשקיע בהשבחת התכנון למציאת פתרונות זולים יותר, אלא להשקיע יותר במציאת שגיאות תכנון. היתרון ההנדסי בפרויקט תכנון-ביצוע אינו מסתכם רק בהנדסת ערך, אלא גם במציאת פתרונות לשיטות ביצוע נוחות יותר ומותאמות ליכולות של הקבלן.
בפרויקטי תשתיות שלא צפויים בהם שינויים, וכאשר האחריות התכנונית עוברת לקבלן, קיימת האפשרות של התקשרות לביצוע הפרויקט במחיר קבוע וסופי (פאושלי). הסיכוי שפרויקט בהתקשרות של כתב כמויות יסתיים במחיר שבו הוא נחתם, הינו אפסי.
בישראל ובעולם משתמשים לא אחת בפרויקטים מסוג זה גם כשהגמישות התכנונית נמוכה על מנת ליצור לפרויקט וודאות תקציבית, ולאכוף מצב של אי אפשרות לבצע שינויים במהלך הפרויקט, אלא אם הם הכרחיים באמת.
חסרונות
פרויקטי תשתיות הינם ארוכים מטבעם. משך הזמן הארוך יכול לגרום לצורך בשינויים שלא נצפו מראש. זול יותר לבצע פרויקטים עם שינויים בשיטת כתב הכמויות. קשה ליישמם בפרויקט פאושלי, ובוודאי יקר יותר.
הפרשה הטכנית הנדרשת לפרויקטי תכנון-ביצוע הינו מסמך מורכב, שנדרש ניסיון רב בהכנתו. המסמך צריך להגדיר לקבלן, בין השאר, את גבולות הגמישות התכנונית שלו. כל המעורבים בפרויקט חייבים להכיר לעומק את המסמכים ולפעול לאורך כל שנותיו על פי העקרונות המופיעים בו. ככל שהפרויקט יוצא לדרך עם תכנון ברמה נמוכה יותר, קשה יותר להגדיר את הפרשה הטכנית (בארה"ב מקובל להוציא פרויקטי תכנון-ביצוע עם תכנון ברמה מאד מתקדמת, לעיתים סופית, וזאת, בעיקר, לצורך הגדרה טובה יותר של הגמישות התכנונית). פרויקט-תכנון ביצוע, ללא שינויים, שלא הסתיים במחיר הפאושלי שנחתם, סובל מפרשה טכנית לקויה, או מחוסר התאמה בין המסמכים.
ככל שתכנון המזמין יותר עמוק (כמומלץ לעיל), פרויקטי תכנון-ביצוע הינם יותר ארוכים בלוחות הזמנים שלהם. לוחות הזמנים להליך המכרזי ארוכים יותר ושלב התכנון הקבלני גם הוא אורך זמן. זמן התכנון הכולל (מזמין + קבלן) ארוך יותר מזמן התכנון לפרויקט כתב כמויות.
סיכונים
סיכון גדול לפרויקט תכנון-ביצוע הינו אי-הוודאויות הקיימות בשלב הביצוע. יש לוודא שכל אי-הוודאויות שעשויות להפריע למהלך הביצוע (כגון גורמי תשתית), תפתרנה לפני היציאה למכרז. כאשר קיימות אי-וודאויות, שהידיעה עליהם (או הפתרון שלהם) אפשריים רק בשלב הביצוע, אין להוציא פרויקט שכזה למכרז תכנון-ביצוע.
סיכון לפרויקט הינו הוספת שינויים לאחר ההתקשרות עם הקבלן. ללא פרוגרמה סופית באופן מוחלט לפרויקט במלואו על כל מרכיביו, אין להוציא פרויקט שכזה למכרז תכנון-ביצוע.
כאמור לעיל, פרשות טכניות לא כתובות נכון הביאו גם פרויקטי תכנון-ביצוע ללא שנויים לסכסוכים בין המזמין והקבלן (דבר שצריך להיעלם, כמעט לחלוטין, בפרויקט תכנון-ביצוע).
הערות
יש פרויקטי תשתיות שניתן לפצל לחלק וודאי ולחלק לא וודאי (לדוגמה, גשרים, בהם החלק שמעל הקרקע הינו וודאי והחלק מתחת לקרקע איננו וודאי). פרויקטים כאלו רצוי לפצל מבחינת ההתקשרות. החלק הוודאי בתכנון-ביצוע במחיר פאושלי. החלק הלא וודאי – בהתקשרות על בסיס כתבי כמויות.
בפרויקטי תכנון-ביצוע, שבהם קיימים חלקים שאינם משפיעים על החלק העיקרי של הפרויקט, רצוי להוציאם למכרז על בסיס תכנון מפורט (פאושלי או כתבי כמויות), על מנת לאפשר לקבלן תחילת עבודות ביצוע (שאינן משפיעות על החלק לתכנון-ביצוע) במקביל לתכנון שלו.
בגלל אי הוודאות ביידע על התשתיות התת-קרקעיות, ומועדי פינויין, מומלץ להקדים לפרויקט תכנון-ביצוע, מכרז מקדים של פינוי תשתיות. לחילופין, ניתן לפצל את פינוי התשתיות מחלק התכנון-ביצוע ולבצען בשלב מוקדם על בסיס כתב כמויות.
